קטגוריה: Uncategorized

  • של מי מענק הקורונה להורים גרושים?

    מענק הקורונה בסך 500 ש"ח לשלושת הילדים הראשונים ובסך 300 ש"ח לילד הרביעי ואילך הינו מענק חד פעמי שניתן באמצעות חקיקת חוק בכנסת: חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש – מענק חד–פעמי) (הוראת שעה ותיקוני חקיקה),התש"ף- 2020.

    מאחר ומדובר במענק חד פעמי עבור ילדים, במקרה בו ההורים פרודים או גרושים המענק הולך לאמא? לאבא? חצי-חצי?.

    התשובה נמצאת בסעיף 2 (ב) לחוק:

    לעניין כל דין כקצבת ילדים – אז המענק הינו למעשה קצבת ילדים מוגדלת – וחלוקתו כפי שמחולקת קצבת הילדים: אם מוסכם כי הקצבה לאמא ללא קיזוז מהמזונות – אז כך גם המענק. אם מוסכם כי קצבת הילדים כולה הולכת לחיסכון לילדים – אז כך גם המענק. אם לא היה הסכם וקצבת הילדים הלכה לאם – כך גם המענק.

    בריאות לכולם.

  • רפואה סינית

    בספר הטאו של לאו צה (תרגום ניסים אמון , עמוד 36, 2004) נרשם תחת הכותרת רפואה סינית:

    אם רוצים לצמצם

    לפעמים צריך להרחיב

    אם רוצים להחליש

    לפעמים צריך לחזק

     

    על מנת להפיל דבר

    יש לרוממו תחילה

    כדי לקבל

    צריך קודם לתת

     

    בעזרת חוכמת האור

    הרך על הקשה

    יכול לגבור

     

    אבל הכי טוב בשביל הדג

    זה לא להתרחק מהמים

    אם אנחנו רוצים לצמצם – את התפשטות הקוויד-19, אנחנו חייבים להרחיב את האופק של התוכניות. הנזיפות שאם המספרים יעלו – ממש לא ברורות לי, אחרי שהממשלה מיבאת חולי קורונה!

    המספרים מהשבוע האחרון, הם לאחר שהחזרנו ברכבות אוויריות – מלונדון, דרום אמריקה ומארה"ב אלפי ישראלים. חמור מכך, הממשלה מצאה זמן להעלות יהודים חולי קוויד-19 (65 במספר) מארה"ב. אז כשאומרים לי שמספר החולים עלה בצורה מפחידה – אני שואל את עצמי: כמה מאותם חולים חדשים, הם כאלה שלא נשמעו להוראות – וכמה מתוכם הם כאלה שהיו במטוסי הרכבת האווירית (רק במטוס מארה"ב  לפי הבנתי היו יותר ממאה איש)?

    אם אנחנו רוצים להחליש את הנגיף, עלינו ראשית לחזק את מערכת הבריאות. אנחנו חייבים לעשות בדיקות לאנשי צוות הרפואה – כי הם נמצאים במגע יומיומי עם אנשים שמערכת החיסונית שלהם נמצאת בבעיה – ואם הם חולים בלי סימפטומים, הם עלולים להדביר הרבה יותר מאשר החברה שמשחקים מטקות בחוף – אבל יותר קל "לנזוף" בעם ישראל, מאשר להודות ששוב נתפסנו עם המכנסיים למטה. כן כמו במלחמת יום כיפור, שהיו חסרים למפקדי הטנקים משקפות או בלבנון השנייה שהיה חסר לחיילים שכפ"צים או בצוק איתן שלא היו לנו מספיק נגמ"שים חדשים, אז שלחנו את הבנים שלנו בישנים שלא ממש הגנו עליהם. אז עכשיו חסר לצוות הרפואי שלנו אמצעי מיגון ומקלות עם צמר גפן בקצה (מטושים).

    כדי לקבל צריך קודם לתת – וזה נכון לממשלה שלנו – אתם רוצים לקבל ציות? קודם תיתנו לנו דרך להתקיים. במקום לתת את הכספים לבעלי העסקים – ושהם ישלמו אותם לעובדים שלהם, ניסיתם לעשות סיבוב, שרק הרע את המצב לכולם – חוץ מלשרים, שלמרות שהם "זמניים" – לא יוצאים לחל"ת. כל המעסיקים מוצאים תלושים ומשלמים מס הכנסה וביטוח לאומי לפני שהם משלמים לעובדים! אז ביטוח לאומי יודע מי עובד איפה, יש לו את הנתונים. מצב חירום? במקום לסגור את כל העסקים ולהוציא את העובדים לחל"ת, שילכו ללשכת התעסוקה וגם לביטוח הלאומי. התשלום מגיע, לכל המובטלים, אז במקום לשלם את הסכום דרך ביטוח לאומי, להעביר את הנטו לעסקים ושהם יעבירו לעובדים. אבל זה מצריך חשיבה, מעוף! במקום זאת יוצרים כאוס, בלי תוכנית יציאה, בלי להסביר לציבור מה התוכנית – רק איומים, הפחדות. בימיים האחרונים מדברים רק על "אכיפה", "אכיפה" ועוד "אכיפה".

    בעזרת חוכמת האור הרך על הקשה יגבור – "[יא] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם:  כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה, הֵחֵל הַנָּגֶף. [יב] וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת-הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל-הָעָם. [יג] וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה." (במדבר יז). יש לנו יכולת למפות היכן מוקדי ההדבקה, ויש לנו יכולת לעמוד בין החולים לבריאים ולעצור את המגפה – במקום זה אנחנו מעמידים את כל עם ישראל במקומו.

    עדיין חשוב לזכור שכרגע המקום הבטוח ביותר היינו הבית – וכמו הדג שמומלץ לא להרחיקו מהמים, כך אתם אל תתרחקו מהבית. שנהיה בריאים.

     

  • להקים ממשלה בגישור

    הפלונטר קיים וידוע, ונראה כי אין מוצא אלא בחירות בפעם השלישית. שר הכלכלה עובד על כך שכתחליף ליום חופש, נקבל בפעם השלישית גלידה לכל מצביע.

    העמדות ידועות: ביבי עם הגוש ובני לא לראש ממשלה עם כתב אישום ונראה כי העמדות מנוגדות, אך האם אין מוצא. לו הייתי אני מגשר – הייתי בוחן אינטרסים, ולא רק עמדות. אין ספק כי האינטרס של ביבי, כרגע, זה לצאת נקי בבחינת "לא היה כלום – אז לא יהיה כלום". והאינטרס של בני זה להקים ממשלה רחבה, כדי שיוכל לפעול. כמגשר הייתי מציע את ההצעה הבאה: להגיע להסדר כי ביבי יסיים את חייו הציבוריים ויקבל חנינה על תיקי 1000, 2000 ו 4000. תוקם ממשלה בה גנץ יהיה ראש הממשלה, כחלון שר האוצר, ליברמן שר החוץ ובנט שר הביטחון ולפיד שר החינוך.

    ראשית לעניין החנינה למפרע: יש לנו כבר תקדים. אברהם שלום, מי שכיהן כראש השב"כ בפרשת קו 300 הגיע להסדר שבו הוא פורש מתפקידיו הציבוריים תמורת חנינה למפרע של הנשיא חיים הרצוג. בג"צ אשרר את החנינה על ידי השופטים שמגר ובן פורת (התנגד בדעת מיעוט, השופט ברק, שיבלא"ט). בכל זאת יש לנתניהו מורשת יפה של עשר שנים בהם היו למדינה הישגים רבים ונאים, וגם לנו וגם לו כדאי שבעתיד השם בנימין נתניהו יהיה אסוציאציה למי שהביא להכרה בירושלים כבירת מדינת ישראל ולא כמי שנחלץ בעור שיניו (או אפילו לא נחלץ) בספק מירמה בחשד גזל. ביבי שחגג יום הולדת 70, יכול בקלות לפרוש. ולשואל, האם יש מישהו הראוי להחליפו אשיב בדבריו של בן-גוריון כי אין אדם שאין לו תחליף ובתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף.

    ההתחלה של נתניהו כראש ממשלה, אי שם ב 2006, לא הייתה ללא תקלות. עד כדי כך שדרור פוייר מגלובס כתב עליו שנתניהו נראה כמי שמקבל מפתח לפתוח דלת – מיד בולע את המפתח ודופק את הראש בקיר. לדעתי לאנשים כמו סער, ברקת, כ"ץ וכחלון יש מה שנחוץ להיות ראשי ממשלה. זו הסיבה שכרגע עדיף לכחלון להישאר כשר אוצר – מול כל הרמטכ"לים לשעבר עדיף לו לרוץ על ה"טיקט" הכלכלי. גם לנו עדיף כחלון כשר אוצר – הוא ניווט את ספינת הכלכלה הישראלית יחסית סביר, ונושא הרציפות יעבוד לטובתו וטובתנו. לברמן עם קשריו הטובים עם רוסיה יכול להואיל מאוד כשר חוץ בייחוד עכשיו כשטראמפ מסיג את כוחותיו מהאיזור.

    ואם ישאל הקורא למה בנט שר ביטחון? התשובה היא שמה שרואים משם לא רואים מכאן. התקשורת בין בנט לגנץ בזמן מבצע עמוד ענן הייתה טובה מאוד, ובנט אמנם השמיע ביקורת – אך נראה כי כשר ביטחון השותף להכרעות ימנע מלהשמיען לאחר קבלת החלטות. לעומת זאת הסכם קואליציוני המעמיד את בנט כשר הביטחון ימנע מגנץ את כאב הראש לבחור מועמד מתוך כחול לבן לתפקיד זה.

    אף לא אחד מהצדדים יודה במשא ומתן ישיר כי הוא מוכן להצעה כזו, וזה מהותו של הליך הגישור! פתרון הקונפליקט באמצעות הדברות ובניצוחו של מגשר מיומן ומקצועי. כל הצדדים: נתניהו, גנץ, לברמן, בנט וכחלון לא יכול להודות ישירות כי פתרון כזה יעיל ומוסכם. אך בהליך גישור אפשר, בעזרת מגשר מיומן ומקצועי, להגיע להבנות כאלה. אף לא אחד יצא ומלוא תאוותו בידו, אך אפשר שכולם יהיו מרוצים מההסדר אליו הגיעו – עכשיו רק נותר לשכנע את הנשיא ריבלין להעניק חנינה.

  • לשים בלון כחול עבור רון ארד

    הערב לפני 33 שנה (16/10/1986) אני זוכר שהקריינית בחדשות פתחה את מהדורת החדשות עם החדשות בדבר תקיפת חיל האויר בלבנון – והיה חסר לי משהו – הקריינית לא סיימה את הדיווח במשפט "כל המטוסים שבו בשלום". הריק הזה – חוסר במשפט אחד – סימל אחרי זה ריק גדול יותר למשפחת הנווט רון ארד – כי הוא עדיין לא חזר.

    אכן שטף החדשות מקשה עלינו לזכור : התסבוכת הפוליטית בין בחירות לשימועים, הטרגדיות האישיות בין ברק בחוף זיקים למאסר לנערה ברוסיה. אבל חשוב לזכור שרון ארד היה טייס בחיל האויר שמדינת ישראל שלחה למשימה בלבנון, מבצע "בית אבא 12" ומטוסו הופל ביום 16/10/1986 בשעה 16:10 ורון נלקח בשווי ארגון הטרור "אמל".

    לפני כחמש עשרה שנה (2004-2005) הגיע צה"ל למסקנה כי רון ארד אינו בין החיים, וכי מותו היה לאחר כ-12 שנה כשבוי. זאת לאחר שנחטף על ידי  מפקד משמרות המהפכה בלבנון, מוסטפה חסקר בעת פעולת צה"ל במידון בלבנון במאי 1988 והועבר לאירן. יש סברה כי משמרות המהפיכה הוציאו את ארד להורג ולא חטפו והעבירו רק את גופתו לאירן. אות החיים האחרון מהנווט התקבל בישראל ב 5/5/1988.

    לפני כחמש עשרה שנה, יצאה העמותה להחזרת רון ארד בקריאה להפרחת בלון כחול ביום זה בשעה 16:10. ואכן נעתרו לעניין אלפי אזרחים ולרגע אחד כולנו זכרנו את הנווט.

    תמונה חופשית של בלון כחול

    אני יודע שמאז זרמו הרבה מים בירדן, וכן מאז היה כבר, לצער כולנו מקרים נוספים ובינהם נחשון וקסמן, גלעד שליט, אורון ירדן ועוד רבים וטובים.

    עדיין אני מבקש שבחג הזה, ל"ג שנים אחרי נפילתו בשווי של רון ארד, שכל מי שקורא את הכתבה יפריח בלון כחול, בשעה 16:10.

    מי שרוצה לדעת קצת יותר על הנווט וחייו – מוזמן לכתבה מ YNET משנה שעברה לרגל ציון 32 שנה לנפילת רון ארד בשבי.

  • לבקש סליחה מעצמי

    יום הכיפורים הוא יום לבקש סליחות, ואני מבקש סליחה:

    מהנערה ברכבת שנאלצה לשמוע את השיחה עם אמא שלי, ומהנערה ברכבת ששמעתי את השיחה עם אמא שלה.

    מהנהג שלא ראיתי אותו, ונכנסתי אליו לנתיב, ומהנהג שלא ראה אותי, ונכנס לי בנתיב וצפרתי לו.

    מהאיש בקופה בסופר לפני שהייתי חסר סבלנות אליו, כי מאוד מיהרתי ומהאיש בקופה בסופר שנורא מיהר אבל אני הייתי חייב לברר למה לא הופיע לי בחשבון המבצע של 2+1.

    "ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם אומנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב וניחם.  וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו–אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו, לא יצליח" (משלי כח,יג)." (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פ"ב הלכה ו)

    ואני סולח:

    לנערה ברכבת שהקשיבה לשיחה הפרטית שלי עם אמא שלי, ולנערה ברכבת שחדרה למרחב הפרטי של עם שיחה מאוד אישית שלה עם אמא שלה.

    לנהג שלא ראיתי אותו ובמקום לתת לי להיכנס לנתיב צפר לי בזעם , ולנהג שנכנס לי לנתיב וצפרתי לו, כי הוא לא ראה אותי.

    לאיש בקופה בסופר שהיה לפני ולמרות שמאוד מיהרתי – הוא היה בשלו, וגם לאיש בקופה בסופר שהיה אחרי בתור שהתנהג אלי בחוסר סבלנות כשניסיתי לברר למה לא הופיע לי בחשבון המבצע של 2+1 כי אני מבין שהוא נורא מיהר.

    מכולם אני מבקש סליחה, ואני סולח לכולם: מחול, מחול מחול!

    עכשיו נשאר לי יום כיפור שלם לבקש סליחה מעצמי, והכי קשה לי זה לסלוח לעצמי!

    "כל המתוודה בדברים, ולא גמר בליבו לעזוב–הרי זה דומה לטובל, ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת, עד שישליך השרץ; וכן הוא אומר "ומודה ועוזב, ירוחם" (משלי כח,יג).  וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב" (שמות לב,לא)." (שם הלכה ד)

    שהרי הקשה ביותר זה לסלוח לעצמי, כי הבטחתי לעצמי ביום כיפורים שעבר שאפעל על פי המוטו שאחותי, יעל בשור (יעל בשור, יועצת, משקמת יחסים ומגשרת) לימדה אותי: "stick and stones will break my bones but words will never hurt me" (תרגום חופשי: אבנים ומקלות ישברו לי את העצמות, אבל מילים לעולם לא יפגעו בי), ובכל זאת נפגעתי מדברים שאמרו לי.

    שהרי הקשה ביותר זה לסלוח לעצמי, כי הבטחתי לעצמי ביום הכיפורים שעבר שאוריד במשקל, וארכב על אופניים ובכלל אהיה אדם טוב, ונוח לבריאות. וחלפה לה שנה, שבה הורדתי רק 3 ק"ג במשקל, היו חודשים בהם לא רכבתי על אופניים מתוך עצלות גרידא, ולא תמיד הייתי האדם הכי נוח לבריות, ואפילו הרמתי את קולי – ואפילו על אנשים שאני מאוד אוהב, ומכבד, ומעריך.

    אז עכשיו אני אשב עם עצמי ואתוודה על כל אותם דברים שחטאתי לעצמי בשנה החולפת, ואסלח לעצמי, מתוך מחשבה וגמירת דעת שהשנה אני אעזוב את כל אותם ההרגלים הרעים – וזאת מבחינתי המשימה הקשה ביותר שלי ליום הכיפורים.

    גמר חתימה טובה.

  • הסכמה "פה אחד" – של רק אחד מהצדדים

    עכשיו לאחר שיש את התקנות בדבר ישוב סכסוך, והצורך לנסות הליך גישור לפני הגשת תביעות, יוצא לי כמגשרת לקבל שיחות טלפון שניתן לזקק לדיאלוג דומה לזה: הצד השני שואל "כמה עולה רק הסכם גרושים?" וכשאני מנסה לברר פרטים, הצד השני מיד מבהיר לי "הסכמנו על הכל – אנחנו רק צריכים הסכם. כמה זה עולה?". ולא אין זה מוגבל למגדר מסויים. לרב כשהזוג מגיע כבר ל"גישוריה" מתברר כי ההסכמה היא "פה אחד" אבל – רק הפה של בן הזוג או בת הזוג שהתקשר/התקשרה.

    לאחרונה נקעלתי למקרה כזה, וכשבני הזוג הגיעו לגשוריה נפרס בפנינו המגשרים סיפור חיים עצוב ודילמות מקצועיות שאין דרך קלה להתמודד עמן. משה וציפורה (שמות בדויים) הינו זוג לא צעיר שכבר נשוי מעל 30 שנה ולהם בן יחיד. משה מתקשר אלי ובדיאלוג הידוע שואל כמה עולה הסכם. בשיחת הטלפון מבהיר לי משה כי הם זקוקים לגישור מהר מהר, וכן כי הכל כבר מוסכם. לא כל כך היה ברור לי מדוע אחרי שלושים שנות נישואים יש צורך בכזו מהירות – שהרי כדברי ז'ק ברל אחרי (בתרגום של נעמי שמר):

    "הן אחרי ככלות הכל
    היה לי כישרון גדול
    להזדקן איתך ביחד.
    "

    וכאן מדובר בשלושים שנות חיים משותפים. בפגישה הגיעו אנשים פשוטים, מלח הארץ: עובדים ותמיד עבדו למחייתם, עבודות פשוטות ומשתכרים קצת מעל המינימום. ציפורה באה בבגדים רגילים וניכר כי  שערה ידע ימים מטופחים יותר. כפות ידיה מסגירות  כי ידיה היו עסוקות בעבודת כפיים ממושכת. פניה מיוסרות ומשדרות חדלות וחוסר אונים. משה הינו "הדובר" של שניהם ומסביר כי הגיעו להסכמות, בעוד ציפורה אינה מוציאה מילה מפיה, אבל כל הוויתה אומרת סבל. משה מבקש שאעלה על הכתב את ההסכמות הכוללות את הרצון להתגרש כמו את חלוקת רכושם. משה מבהיר כי בני הזוג הסכימו כי הבית יחולק חצי חצי, המכונית רק של משה, כל צד ישאר עם הפנסיה שלו וההלוואות שנלקחו מחשבון העו"ש של ציפורה ישארו על שמה ובאחריותה בלבד.

    כאן אני מנסה לברר פרטים על נסיבות הקרע – מה המניע לרצון לפרק את החבילה אחרי שלושים שנות. משה מוכן לספר אך ציפורה מתנגדת בתקיפות, תוך שעיניה מוצפות דמעות. באוויר עומדת סערה שהס מלפתוח אותה בפנינו. ציפורה מבהירה כי פתיחת הסוגיה תביא ליצאתה מה"גישוריה". כמגשרת מנוסה אני מרפה ומתחילה לברר פרטים על הרכוש שנצבר, פרטים הדרושים להסכם, כל הסכם, כמו כתובת וגוש חלקה של בית המגורים, סוג ומספר רישוי הרכב וכמובן פרטים אודות חשבונות הבנק והחובות, להפתעתי מתברר לי כי לאישה אין כלל זכויות סוציאליות. עדיין אני קובעת עם משה וציפורה פגישה נוספת.

    כמגשרת ברור לי שיש משהו חזק וכואב שהביא את הזוג לסיום הצורם של שלושים שנות הנישואים. עוד ברור לי כי עלי לרדת לשורש העניין, כדי שהסכסוך יגושר. מאחר שמשה מבהיר כי הנושא בוער בקרבו ומאוד דחוף לו להתגרש, הפגישה הבאה נקבעת בסמיכות לראשונה. אני יכולה לשתף את הקורא כי אני מתלבטת איך והאם לפתוח את תיבת הפנדורה שהיא בבסיס הקונפליקט. אני מחליטה, בזהירות,  לנסות ולברר עם בני הזוג בגין מה נלקחו ההלוואות.

    בפגישה משה שוב תופס פיקוד על השיח. אני מתחילה בבירור הפרטים הסטנדרטיים, תוך שאני מכוונת לקראת עניין ההלוואות ומבקשת מבני הזוג שיפרשו בפניי את מסמכי ההלואות השונות. ואכן מתברר כי מדובר בלא פחות משמונה (8) הלוואות שונות שנלקחו במהלך השנים האחרונות. אכן כל שמונה ההלוואות  על שם ציפורה. משה מבהיר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי אין לו מושג עבור מה נלקחו ההלוואות ומשדר כי למעשה ציפורה לקחה את ההלוואות "מאחורי גבו". משה מבהיר כי כשהוא, משה, מוציא סכום גדול – אז רואים אותו פיזית. משה נותן דוגמאות של החלפת דלתות, את התקנת מזגן בבית המשותף. משה חוזר כמה פעמים כי הוא לא ראה ולא רואה כלום שציפורה קנתה. ציפורה מאבדת את שלוות רוחה ופעם הראשונה מדברת ברוגז רב ואומרת : בסדר, בסדר, אני לקחתי ואני אשלם. בשיחה נפרדת עם ציפורה (משה יוצא לעשן) אני פונה בעדינות ושואלת עבור מה נלקחו הלוואות? ציפורה עונה לי, וניכר כי היא מיוסרת, כי היא לא ממש יודעת. ציפורה כן יודעת לספר לי כי על פי מיטב זכרונה היו מתקשרים מהבנק כשהמינוס חרג מהמסגרת והיה צורך לכסות את המינוס וכך הצטברו להן ההלוואות. פתאום ציפורה נפתחת ואומרת שנמאס לה והיא מוכנה לקחת על עצמה את כל האשמה וכל האחריות, ציפורה, בחצי בכי, אומרת לי שהיא מוכנה כבר מחר לעזוב את הבית ולעבור לגור אצל אישה זקנה ולטפל בה 24/7  – תוך שהיא מבקשת אם אפשר שבסופי שבוע תוכל לבוא קצת לנוח בבית המשותף. לפתע ציפורה אומרת לי, ממש באותה נשימה, שיותר טוב לכולם שהיא [ציפורה] תתאבד  – כי לא צריכה את החיים האלה! ציפורה מספרת לי כי מאז שמשה גילה את עניין ההלוואות, חייה שגם לפני כן לא היו נעימים – הפכו לבלתי נסבלים. ציפורה גם מספרת כי בנם היחיד, שממש בשבוע של הפגישה ילד את נכדה הראשון, לא מפסיק לקלל אותה ולייחל למותה ומונע ממנה לראות את נכדה היחיד והראשון. סכר הדמעות של ציפורה והיא לא מפסיקה לבכות ומתחננת בפניי שאכתוב כבר את "ההסכם" רק כדי שהסבל שלה יגמר. שאלתי את ציפורה האם היא מקבלת עזרה כלשהי וציפורה השיבה שלא וגם שהיא לא מעוניינת בעזרה [נפשית בעיקר]. בשלב זה, משה סיים את הפסקת העישון וחזר לחדר. [במאמר מוסגר אעיר כי נושא הרצון של ציפורה לסיים את חייה שלה מעלה בי פנימה התלבטות האם עלי להפר את חובת החיסיון ואני תוהה האם עליי לדווח על מצבה הרגשי לרשויות או לפחות לרופא המשפחה שלה – אך על כך בפוסט אחר].
    בשלב זה אני מוציאה את ציפורה מ"הגישוריה" (ציפורה לא מעשנת) ונשארת רק עם משה המגולל בפניי את אורח חייהם ואת אכזבתו מאשתו על "מעללייה", תוך שהוא מדגיש כי כל חייהם חיו מהיד לפה והוא, משה, שונא הלוואות. משה מאשים את ציפורה, אישתו, בלא פחות מהפרת אמון חמורה בנישואין בכך שלקחה הלוואות – ואף לא יודע איפה הכספים של ההלוואות. חשוב להגיד כי משה מדגיש בפני כי לא "יפקיר" את ציפורה אחרי הגירושים וימשיך לעזור לה ככל יכולתו. אך כמגשרת מנוסה מזה עשרות שנים, אני מבחינה כי משה אומר את הדברים מהפה החוצה. משה מספר כי אינו רואה בעין יפה את התנהגות בנו כלפי ציפורה, אך כן ממשיך בקשר עם הבן, ואף ביקר את הנכד.

    ציפורה חוזרת ל"גישוריה" ובשיחה המשותפת, לאט לאט, בשיח גישורי אני פורמת את רקמת חייהם ודרך התנהלותם במשך 30 שנות הנישואים. אנחנו דנים בהכנסות החודשיות למול ההוצאות השוטפות. בשלב זה מתברר כי לבני הזוג היו הוצאות חריגות כמו מימון לימודי תואר ראשון באוניברסיטה של הבן, מימון הוצאות הנישואים של הבן וגם ההצטיידות לקראת לידת הנכד הראשון. ומהר מאוד מובן כי "ההלוואות" יועדו בעיקר למימון הוצאות אלה – שכן ההכנסה השוטפת היתה רחוקה מלכסותם. משה עוד מוסיף ומספר כי ציפורה אף ירשה כסף מאביה המנוח  – וגם בכסף זה עשו שימוש למחייתם. רק בשלב זה מתחילה ההבנה לחלחל למוחו של משה כי ציפורה לא מעלה בכספים וכי זה שלא רואים את הוצאות ההלוואות, זה בגלל שמדובר בתואר באוניברסיטה ובחתונה – אבל משה עדיין מתעקש כי ציפורה מעלה באמון. במהלך בירור הדברים מסתבר כי כספי הפנסייה של משה, שהתקבלו לפני כמה שנים, נמצאים בחשבון נפרד. בעבודה גישורית עדינה, ובמלאכת מחשבת עדינה הבאתי את משה להסכמה כי כספים אלה שצבר לאורך השנים התאפשרו גם בזכות העובדה שציפורה היתה בבית לטפל בבנם המשותף ובכל אותם נושאים להם לו, למשה, לא היה פנאי. משה השתכנע, לא ברצון רב, כי כספים אלה שייכים גם לציפורה, אך היא לא תקבלם אבל כן סוכם כי משה ישלם עם מחצית הסכום הפנסיה מחצית מהלוואות הרשומות על שם ציפורה. ושוב בעבודה גישורית עדינה ולא לעומתית, סוכם כי דירה המגורים המשותפת תמכר וציפורה תקבל מחצית מסכום המכירה. בשלב זה נחה דעתי כי הצלחתי לגשר על הפער בין הכוחות של בני הזוג, נחה גם דעתי כי איזון המשאבים נעשה באופן שקול ושווה כמעט ביניהם. אין לי ספק כי עול נטל האשמה הרגשית אמנם נמצא על כתפיה ולבה של ציפורה. נחה דעתי שמכיוון שלציפורה אין רישיון נהיגה, ומכוניתם ישנה מאוד, אין פגם בכך שציפורה נעתרה לבקשת משה להשאיר את הרכב בבעלותו הבלעדית. שלא כמו בהליך בבית משפט, שלמעשה "הסכם הגרושים" חתום וגמור, החלטתי לשוב ולהוציא את משה ולדבר עם ציפורה קצת על מצבה הרגשי. לאחר שמשה יצא מ"הגישוריה" דיברתי על ליבה של ציפורה, ואף אמרתי לה כי אני לא יכולה להשאירה במצב כזה מבלי לשתף מישהו או לנקוט בפעולה יזומה. בתחילת השיחה הפרטנית ציפורה התנגדה לכל רעיון והתנגדה לשיתוף מישהו. שוב תוך הפעלת כלי גישור ושקילת אלטרנטיבות שונות הגעתי להבנה עם ציפורה כי כבר למחרת היום תעדכן אותי ציפורה על תור שתקבע לרופא המשפחה לקבלת הפנייה לפסיכולוג או עו"ס בקופ"ח. הפגישה השלישית נערכה יום לאחר ברית המילה של הנכד [שזה הקטן גדול יהיה – בריאות ואריכות ימים]. בפגישה זו, השלישית סך הכל, הזוג חתם על ההסכם, וזאת רק לאחר שנחה דעתי שציפורה כבר לא בעמדת חולשה כה עמוקה של אשמה, וכי ההסכם שהגיעו, הפעם בהסכמת שני הצדדים ולא רק צד אחד, מאוזן ובהחלט נותן מענה לצרכיה כמו גם לצרכי משה. אני מניחה כי ציפורה חשה הקלה להיפטר מבעל כה שתלטן, אך עדיין אני מודעת כי ציפורה סובלת ממצוקה רגשית סביב האשמות של הבן. למרות שעבודתי כמגשרת בגרושים תמה, סיכמתי עם ציפורה כי היא תמשיך ותעדכן אותי על המשך המהלכים. המקרה באמת נגע לליבי והצעתי לציפורה הליך גישור פרו בונו עם בנה – הצעתי זו עדיין מונחת לפתחה של ציפורה.

    לסיכום, חשוב להבין שהליך גישור אינו דומה להליך בבית משפט, וכי מגשר מקצועי יכול וצריך להבין כי הסכמות "פה אחד" אינן הסכמות, אלא כפייה של רצון של צד על הצד השני. גם צדדים העומדים לפני הליך גרושים צריכים להבין, שגם עם צד אחד, כמו במקרה של משה וציפורה, מכתיב "הסכמות" לבן הזוג השני, גם אם בן הזוג השני מעלה "הסכמות" אלו על הכתב, בהוראת הצד המכתיב – אין מדובר בהסכמות אלא בעמדות ורצונות הצד המכתיב. זו נקודת פתיחה טובה לגישור, אך אין מדובר ב"הסכם" אלא בהבנות של צד, המועברות לצד השני.

  • חג פסח שמח

    לקראת חג הפסח תשע"ח צוות המגשרים רוצה לאחל חג פסח שמח. חשבנו גם לשתף בכמה מחשבות על חירות:

    בכל שנה אנו קוראים בהגדה של פסח כי מצווה היא שאדם חייב לראות את עצמו כאלו הוא אישית יצא ממצרים, כלומר שהוא יצא מעבדות לחירות. מה באמת המשמעות של לצאת מעבדות לחירות? כיצד יכול אני, שנולדתי חופשי בישראל, לחשוב שיצאתי מעבדות לחירות? או כפי שניסח זאת ברי סחרוף "כולם רוצים להיות חופשיים – אבל ממה אלוהים ממה?"

    אז באמת ממה? בגין אמר כי "עיקרה של חירות הוא חירות מפחד, כי הפחד הוא שליט לא פחות איום מכפי שהוא נסתר", גם אריסטו אמר "זה שמתגבר על הפחד יהיה חופשי באמת". בסדר, הבנתי, אני צריך לצאת מעבדות לחירות כל שנה בחג הפסח על ידי זה שלא אפחד, כי "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל" (רבי נחמן מברסלב).

    "Letting go, it's so hard

    The way it's hurting now

    To get this love untied

    So tough to stay with thing

    Because if I follow through

    I face what I denied

    I get those hooks out of me

    And I take out the hooks that I sunk deep in your side

    Kill that fear of emptiness, loneliness I hide"

    (P. Gabriel, Washing of the Water)

    בתרגום חופשי שלנו: לשחרר, זה כל כך קשה, כי זה כואב עכשיו, להתיר את קשר האהבה, כי הוא כבר עמיד. אם אמשיך בתהליך, אאלץ להתמודד במה שהדחקתי. אוציא את הקרסים מבשרי וגם אוציא את הקרסים שלכדתי בבשר הצד השני – חייב להרוג את הפחד מריקנות, מהבדידות ממנה אני מתחבא.

    ובכן זה מהות הגישור שלנו לשחרר את הפחדים מהתרת הקשר, לשחרר את הפחד מלהיות בלי הקשר, לבד. כי כבר יעקב גלעד גילה לנו "שחופשי זה בעצם לגמרי לבד".

    אז כדי להיות חופשי, חייבים לשחרר את הפחד מלהיות לבד. הדגש הוא על שחרור הפחד, ולא את הדבר עצמו. כשנשכיל לשחרר את הפחד, ולהיות עם בן זוג והמשפחה כי אנחנו רוצים, לא כי אנחנו מפחדים מלהיות לבד, הרי שיצאנו מעבדות לחירות. חג חירות שמח.

  • איך מחושבים מזונות לאחר פסק דין בע"ם 919/15

    פסק הדין בע"ם 919/15 שניתן ב 19.7.2017 על ידי בית המשפט העליון שינה את הכללים לעניין מזונות ילדים יהודים. אז מה הכללים החדשים? ראשית חשוב להדגיש כי אין שינוי לעניין חובת האב במזונות ילדים עד גיל 6. השינוי נקבע לגבי גילאי 15-6 שאז חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

    אז איך מחשבים את תשלום של הורה אחד למשנהו?  על פי הנוסחה הבאה:

    חישוב מזונות בעמ 191

     

    לדוגמה הורה אחד (א) מרוויח 12,000 ₪ בחודש וההורה השני (ב) מרוויח 8,000 ₪  בחודש. לזוג שני ילדים שהוצאת כל אחד מהם 4,500 ₪ (המספרים עגולים לצורך ההדגמה).בשלב הראשון מחשבים את "מקדם ההכנסה" של הורה א:

    חישוב מזונות בעמ 192

     

     

     

    בדוגמה שלנו מקדם ההכנסות הינו 0.6. לצורך הדוגמה נניח שהילדים אצל הורה א פעם בשבוע וכל סוף שבוע שני (4 מתוך 14 יום), ובחישוב ניתן לראות שהורה א מוציא בפועל על הילדים כשהם נמצאים אצלו סך של 3,500 ₪ כך שע הורה א להעביר להורה ב 1,900 ₪ בחודש.על פי החישוב הבא:

    חישוב מזונות בעמ 193

    סכום העברה זה אינו כולל את ההוצאות החריגות, שאותן יש לחלק בהתאם ליחס ההכנסות, כלומר הורה א' צריך לשלם על כל הוצאה חריגה  0.6 כמקדם ההכנסה שחושב לעיל. מדובר בסכמה כללית, מעין כלל אצבע, שכמובן צריך ואפשר להתאים למשפחה הרלוונטית, לדוגמה במקרה שיש ילדים גם מתחת וגם מעל גיל 6 (אפשר להוריד את מזונות הקטין שחל על האב מהכנסתו לצורך חישוב המקדם אם ההפרש בהכנסות בין הגבר לאישה חריג ואפשר שלא).

    במקרה של משמורת משותפת (ממש משותפת, של חלוקה בזמנים, באחריות ובהוצאות של חצי חצי) אזי עלות שהות תלויות זמן, עלויות שהות קבועות והוצאות מדור אין העברת כספים בין ההורים, גם אם יש פער ברמת החיים בין הבתים. ורק ההוצאות החריגות והוצאות בלתי מתקזזות (דברים כמו מעיל או אופניים שעוברים עם הקטין בין הבתים) ישולם על פי מקדם ההכנסות.

    כמובן שיש לשם לב למכלול פרטי כל מקרה לגופו.הפוסט הזה מסביר בקליפת אגוז על ה"איך לחשב". לעניין השאלות הנוספות העולות כמו למה? ואיזה אתגרים חדשים זה מציב בפני הזוגות המתגרשים בפוסט נפרד.

    יחד עם זאת ניתן לומר בוודאות כי המצב החדש  חייב לעודד פניה לגישור: פסק דין של בית משפט קובע מזונות כאן ועכשיו, ושינוי במזונות שנקבעו בפסק דין (ולא בהסכם שקבל תוקף פסק דין)  יש צורך לפנות לבית משפט ורק כשיש שינוי מהותי – ובדרך כלל בתי המשפט לא ששים לשנות מזונות שנקבעו. לעומת זאת בהליך גישור אפשר להגיע להסכמה על מזונות מדורגים לדוגמה אם ידוע שאחד ההורים צפוי לסיים תואר, התמחות וכדומה עוד שנתיים שלוש – בהסכם גישור ניתן להסכים על מזונות מדורגים.

     

  • גירושים בגישור – חוסך כסף לצדדים

    גם מהבחינה הכלכלית, עדיף לבני זוג הרוצים להתגרש – לעשות זאת בגישור ובהסכמה.

    זוג שהגיע למסקנה כי הוא רוצה להתגרש – מדובר במשחק סכום אפס. כלומר בשלב הזה של הגרושים, לא יכנס לנכסי הנשואים עוד נכסים הנובעים משיתוף פעולה בן בני הזוג. השאלה היא כמובן, כיצד מחלקים את העוגה הקיימת.

    כלל ידוע הוא שלחלוקת העוגה – יש עלות משל עצמה. ניתן לראות שהעלות במקרה של חלוקה בגישור נמוכה משמעותית מחלוקה לאחר התדיינות בבית משפט. הגישור משאיר נתח גדול יותר לכל אחד מבני הזוג. כדי להראות זאת ניקח זוג ממוצע בו יש לבני הזוג דירה ששוויה כ 1.5 מיליון ₪ ומשכנתא קצת יותר ממיליון ₪. זה אומר שלאחר החזרת המשכנתא יוותרו לבני הזוג כ 400,000 ₪ לחלוקה. עוד נניח כי לבני הזוג שתי מכוניות, אחת ששוויה 100,000 ₪ והשנייה 50,000 ₪. בהנחה כי שני בני הזוג עובדים ומרוויחים את הממוצע במשק וכי יש להם ילדים. בהערכה ניתן להגיד כי לזוג כזה יהיה ההפרש בפנסיות יעמוד על כ – 40,000 ₪ לטובת הבעל.

    כפי שניתן לראות מהטבלה, בהנחה שאנחנו מדברים על ההפרשים בין קופות הגמל, שווי הרכבים והפנסיה, לזוג שלנו נותר לחלק בין הצדדים, כ – 480,000 ₪.table1

     

     

     

     

     

     

     

     

    ההנחה כי בסופו של תהליך, עם בגישור ועם בהתדיינות, הצדדים יחלקו את הרכוש חצי-חצי.

     

    עלויות הליך הגישור

    שעת גישור עולה אצלנו, 650 ₪ ובתוספת מע"מ מדובר בעלות של 761 ₪ לשעת גישור. בגישור רגיל, שעות הגישור מגיעות לכ- 18 שעות גישור (ראה טבלה*), הסכם הגישור עולה כ – 7,000 ₪ ואקטואר (לא חייבים אקטואר – אבל נניח שהזוג שלנו בחר כן להיעזר בשרות אקטואר) עוד כ 3,000 ₪. בכל הליך יש את עלות האגרות בבית משפט ובבית הדין הרבני בגובה של כ- 1,700 ₪. סה"כ עלות הליך הגישור תעמוד על 26,700 ₪. במקרה כזה תראה חלוקת העוגה כך:

    table2

     

     

     

     

     

     

    עלויות הליך התדיינות בבית משפט – מתון

    עורך דין מתון ולא קרבי בתחום גובה בממוצע שכ"ט של כ – 50,000 ₪ ולגברים יכול למצוא שכ"ט של כ – 30,000 ₪. נהוג גם שעל כך מתווסף שכר עבור כל דיון, ובחישוב של כ – 3.5 דיונים מדובר בעלות נוספת של כ – 10,000 ₪. חשוב לציין כי אקטואר במינוי בית משפט גובה בין 5,000 ₪ – ל 7,000 ₪. במקרה בו עורכי הדין מתונים, ניתן להגיע להסכמה על העלות הנמוכה. גם כאן יש צורך לשלם את האגרות וסה"כ עלות ההליך תעמוד על כ – 100,000 ₪ או כ – 20% מעוגת התא המשפחתי:

    table3

     

     

     

     

     

     

     

    עלות ההליך כאחוז מעוגת התא המשפחתי עולה מקצת יותר מ 5% בגישור ל – 20% וכל אחד מהצדדים לוקח עמו במקום כ- 225,000 ₪ במקרה של גישור, רק 190,000 ₪.

    עלויות הליך התדיינות בבית משפט – קרבי

    עורך דין בדיני משפחה הידוע כ"קרבי" גובה כבר שכר טרחה של כ- 70,000 ₪ (לפעמים אפילו מוסיף על זה מע"מ). ברגע שצד אחד פנה לעו"ד קרבי אז הצד השני, כדי לא להרגיש פראייר, פונה גם הוא לעו"ד הידוע כקרבי, בעלות דומה. עורכי דין כאלה גובים יותר עבור דיון, ובדרך כלל יש יותר דיונים (כי הם "קרביים" ולא מתפשרים!).

    גם האקטואר, נקבע על ידי בית המשפט בדרך כלל גובה סכום של 7,000 ₪. ואם לא די בכך, במקרה של התדיינות קרבית, בני הזוג לא מגיעים להסכמה בקשר לדירה המשותפת, והיא נמכרת, דבר שמוסיף עלות מתווך ועו"ד למכירת הדירה בעלות של כ- 55,000 ₪. עכשיו חלוקת העוגה של התא המשפחתי תראה כך:

    table4

     

     

     

     

     

     

     

    בסופו של יום, ובהנחה שוב שהחלוקה תהיה פחות או יותר שווה, כל צד נותר עם כ – 90,000 ₪ בלבד, לעומת 225,000 ₪ בגישור. כלומר כל צד "תורם" לעלות ההליך – כ 135,000 ₪.

    עלויות הליך התדיינות בבית משפט – קרבי מאוד

    יש זוגות, שגם בהליך הקרבי – הולכים עד הסוף ומאלצים את בית המשפט למכור את ביתם המשותף בהליך של כינוס נכסים. במקרה כזה שווי הנכס יורד עד כדי 70% מערכו, ועורכי הדין המתמנים לכונסים, זכאים לשכר טרחה נוסף, עבור הפעילות ככונסי נכסים. אין זה נדיר, כי במקרה בו הגרושים לא הגיעו להסכמות, וכי דירת בני הזוג נמכרה בהליך של כינוס נכסים, כי כל אחד מבני הזוג, לא רק שלא מקבל מעוגת התקציב המשותף, אלא מסיים את ההליך בעודו חייב כספים. בדוגמה שלנו, במקרה שבו הצדדים לא ישכלו שלא להיגרר למכירת ביתם בכינוס כסים, יוותר כל צד חייב כ – 30,000 ₪. קשה לצייר זאת בגרף, אבל תדמיינו כי כל העוגה אפורה, כל נכסי בין הזוג "נשרפו" בתהליך, ועדיין כל אחד מהם חייב 30,000 ₪!  

    גם בתחום המזונות – עדיף להגיע לפשרה

    הטענה כי עדיף להישאר חייב 30,000 ₪ אבל לכל הפחות לקבל או לשלם מזונות גבוהים/נמוכים. גם טענה זו אין בה ממש. בוא נחזור לרגע לזוג ה"ממוצע" שלנו. על פי הלמ"ס השכר החודשי הממוצע באוגוסט 2017 נטו עמד על 10,230 ₪. בהנחה כי הזוג הממוצע שלנו – ממוצע גם בהפרש בין הבעל לאישה (אישה מרוויחה 30% פחות מגבר באותה משרה), אז הבעל הממוצע שלנו מרוויח כ – 12,000 ₪ לחודש בעוד האישה הממוצעת שלנו מרוויחה כ – 8,400 ₪. איזון פשוט בין הצדדים יביא לחיוב מזונות של הבעל של כ-1,800 ₪ בחודש. או אז כל אחד מבני הזוג ירוויח את הממוצע במשק של 10,200 ₪. שוויון מגדרי מלא, היפ, היפ – הוריי!

    אז נניח שלבעל יש עורך דין כריש, שמצליח להוריד את המזונות החודשיים של שני ילדי בני הזוג ל 1,000 ₪ בלבד. זה 500 ₪ לכל ילד – אמרתי לכם – כריש. הבעל משלם פחות 800 ₪ בחודש אם נחשב כמה כסף שווה ההפרש על פני עשר שנים…84,000 ₪. עכשיו עורך הדין הכריש ביקש עכשיו 70,000 ₪ (נניח שזה כולל את המע"מ – למרות שנראה לכם ??? – עורך דין כריש אמרנו), עכשיו אם היינו שמים בצד את הכסף, אז בעוד עשר שנים, צמוד רק למדד של 3% לשנה, ה 70,000 ₪ של עורך הדין שווים 91,000 ₪ – כלומר הבעל הפסיד למרות שניצח.

    אז תסריט אחר, לאישה יש עורך דין פנתר, שמצליח שהבעל ישלם 4,000 ₪ בחודש. כאן אנחנו מדברים על רווח על פני עשר שנים של 230,000 ₪ זה כבר סכום רציני! גם אם נוריד מזה את עלות שכר הטרחה של הפנתר על פני 10 שנים, 90,000 ₪ הרי שיש לאישה רווח של 140,000 ₪ – עורך דין פנתר!

    כן, אבל, לא עדיף להגיע לאותו סכום בהבנה. התוספת של 140,000 ₪ משקף עלות חודשית (על פני עשר שנים, באינפלציה של 3%) של קצת פחות מ 1,000 ₪. כלומר אפשר להגיע שהאישה תרוויח את אותו הדבר, בלי מלחמות, בהסכמה שהבעל ישלם במקום 1,800 ₪ בחודש, 2,800 ₪ בחודש. באמת המלחמה שווה את ההפרש הזה? (שאלה רטורית – ברור שלא).

    אני מבין, ברגע המשבר, קשה לראות את החישוב הכלכלי – והמחשבה היא על ההישרדות מהיום למחר וכמובן "לא לצאת פרייר". כדי ששניכם לא תצאו פריירים – עדיף להגיע, אם כבר מתגרשים, לגישור. דליה ואני עובדים בשיתוף פעולה ועוזרים לבני זוג שהגיעו למשבר, לפתור אותו. כמובן שבחישובים האלה לא נלקח בחשבון מגוון האפשרויות שיש בפתרון שבהסכמה – גם במשחק סכום אפס, שאין בהתדיינות בבית משפט – שם על השופט להגיע להכרעה שיפוטית.הדוגמה הקלאסית ליתרונות הגישור מספר על שתי אחיות שרבות על תפוז, כאשר פתרון בית משפט הינה לקחת סכין ולחתוך את התפוז לשני חצאים, בעוד שגישור יכול לגלות כי אחות אחת רוצה לאכול את התפוז ואילו השניה צריכה את הקליפה להכין קליפות תפוז מצופות בשוקולד.

    אז כך גם בגישור בגרושים, נניח שלבני הזוג יש תפוח ותפוז: פתרון בית המשפט יהיה לקחת סכין ולחתוך גם את התפוח וגם את התפוז ולתת חצי לכל אחד מהצדדים – בעצם החיתוך אובד חלק מהפרי (ולפי שראינו לעיל, תלוי בעובי הסכין כמה אובד בחיתוך) וגם ברגע שהפרות פתוחים הם מאבדים מהר יותר את חיוניתם ונרקבים מהר יותר. בגישור אפשר להגיע להסכמה כי כל צד מקבל פרי, אין כאן שוויון מוחלט, כי תפוז אינו שווה תפוח, אבל כל צד נותר עם פרי שלם.

     

    הערה: חישוב עלות הגישור התבססה על ממוצע של גישורים בגישור:

    table5