קטגוריה: הוצאה לפועל

בתחתית עמוד 5 לדו"ח פעילות השנתית של ההוצאה לפועל מופיעות שתי השורות הבאות:

"בשנת 2017 ניתנו 2.2 מיליון החלטות על ידי הרשמים. רוב ההחלטות ניתנו בבקשות למתן צו למסירת מידע (441,127), בבקשות כלליות (380,262) ובבקשות לעיקול מתחדש (304,224)."

עכשיו ברשות האכיפה מכהנים 60 רשמים (לפי הפרסום של רשות האכיפה והגביה), אם נניח שרשם עובד כ- 260 יום בשנה (הרשמים אינם עובדים בפגרה הקיץ, ובשבתות וחגים) ונניח עוד כי הרשם מחליט באופן רציף ועקבי במשך 8 שעות ביום שהם 480 דקות אז בשנת 2017 ניתנה החלטה על ידי רשם הוצאה לפועל כל 3.5 דקות.

המספר של 2.2 מיליון החלטות, משמעותו כי כל 3.5 דקות בממוצע ניתנה בשנת 2017 החלטה על ידי רשם הוצאה לפועל – זה הזמן שלוקח במדינת ישראל לתת החלטה 3.5 דקות. מיד יגידו יודעי דבר כי מדובר בממוצע, וכי בהחלטות החשובות הזמן ארוך יותר. אז מה הן ההחלטות הלא חשובות? אלא שלוקח פחות מ 3.5 דקות לתת?

זה פשוט, יאמרו יודעי דבר, לדוגמה עיקול במדיה מגנטית. למי שעוקל פעם חשבון הבנק שלו, יודע על מה מדובר, איזה בלגן מטורף זה: הבנק מיד מבטל את כל הוראות הקבע, גם אם העיקול הינו על סכום שקיים בחשבון. ולפני שרשם הוצאה לפועל מספיק לתת עוד החלטה, חוזרות הוראות הקבע והינה לאדם יש חובות לגופים נוספים: לחברת חשמל, לחברת הכבלים, לחברת הטלפון הנייד. החלטה כזו (עיקול במדיה מגנטית) יכולה לדרר משפחה לחדלות פירעון – כי לא לכל משפחה יש כריות ביטחון.

אין לי ספק כי מתוך 2.2 מיליון ההחלטות שניתנו בשנת 2017, יש כמה שנתנו בטעות, שעיקלו איפה שלא היה צריך לעקל, שהגבילו איפה שאסור להגביל, וכל זאת כשרשם ההוצאה לפועל שוקל את ההחלטה בפחות מ 3.5 דקות.

אנחנו נמצאים לקראת בחירות, וכל פוליטיקאי יודע טוב להגיד לעניין ביטחון, ושטחים – אך האם אנחנו יודעים מה נציגי הציבור שלנו הולכים לעשות בעניין הזה שלרשם יש 3.5 דקות בממוצע לתת החלטה – האם הביטחון הכלכלי שלנו, גם לכאלה שאין להם – הוא לא חלק מ"תפיסת הביטחון" שלנו? כשאתם שמים בקלפי פתק, תבררו טוב עם עצמכם שהוא גם לביטחון הכלכלי שלנו אנחנו – ולא רק לביטחון כנגד ההם, שם מבחוץ.

חשוב שאתחיל מהסוף: כבוד השופט יעקב פרסקי מבית משפט המחוזי בבאר שבע נתן החלטה שלמעשה קובעת כי הגבלת רישיון הנהיגה באמצעות סעיף 66א (6) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 אינה חוקית וסותרת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בשנת 2007 החלו לפעול לתיקון חוק ההוצאה לפועל בתיקון הידוע כתיקון מספר 29 כאשר התוספת הגרועה ביותר, ולדעתי גם לא חוקית וגם לא מוסרית, הייתה האפשרות להגביל חייב מלהחזיק רישיון נהיגה, כאמצעי לאכיפת חובות מצד הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל. לצערי תיקון מספר 29 עבר את כל הקריאות, פורסם ברשומות ביום 16/11/2008 והאפשרות להגביל חייבים מלקבל רישון נהיגה נכנס לתוקף במאי 2009.

סעיף 66א (6): "הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה."

למרות שבסעיף קטן (6) לסעיף 66א שהוסף בתקון 29 בדבר הגבלות על חייב  קובע כי רשם ההוצאה לפועל לא יטיל הגבלה זו אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב, הרי שהגבלות על רשיון הנהיגה מוטלות בסיטונאות על חייבי ההוצאה לפועל. בפועל ראיתי מקרים רבים בהם נהגי משאיות, ועובדים רבים הזקוקים לרישיון לעבודתם, רשיונם מוגבל ואין להם ברירה אלא לפנות להליכי פשיטת רגל [1]. אני סבור כי גם לו היו רשמי ההוצאה לפועל באמת בודקים ולא מטילים את ההגבלה על נהגי משאיות, הרי שמדובר באמצעי גבייה דרקוני, שאינו הולם את עריכה של מדינת ישראל וטוב היה לה למדינת ישראל כי לא הייתה מחוקקת אותו כלל, אך משכך נעשה דינו של הסעיף להיות מבוטל וזאת לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

סעיף 5 לחוק כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת"

כדי שבית משפט יקבע כי חוק (או סעיף בחוק) מבוטל על בית המשפט לקבוע כי החוק או הסעיף הנדון בנוסף לעובדה כי הוא פוגע בזכות יסוד החוק או הסעיף אינם עומדים בתנאים של סעיף ההגבלה:

סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש".

כלומר החוק מאפשר להגביל זכותו של אדם, לדוגמה לעניין שלילת רשיון נהיגה מנהג שיכור, אז כדי שבית משפט יבטל חוק או סעיף בחוק מתוקף היות החוק סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הרי שצריך להתקיים בנוסף לעובדה שהחוק או הסעיף פוגע בזכות יסוד, גם אחד או יותר משלושת התנאים הבאים:

1. החוק או הסעיף אינו הולם את עריכה של מדינת ישראל.
2. החוק או הסעיף נועד לתכלית ראויה.
3. במידה והחוק אכן נועד לתכלית ראויה, חייב בית המשפט לבחון האם הפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש לשם השגת התכלית הראויה.

בתיק פשר 50043-01-12 החייב הוכרז כפושט רגל, אך ההגבלות מתיקי ההוצאה לפועל לא הוסרו אלא רק עוכבו. החייב עבד ועובד למחייתו כנהג משאית, דבר שלא הפריע לחמישה רשמי הוצאה לפועל שונים להטיל על החייב הגבלת רישיון נהיגה. החייב פנה ביום 9/4/2013 בבקשה [2] להסרת ההגבלה, וזאת כדי שיוכל לעבוד ולהתפרנס.
אני מוניתי בתיק זה בתחילה כמנהל מיוחד ובתוקף תפקידי אני מחוייב להגיש תגובה.התגובה הייתה חד משמעית [3]:

המנהל המיוחד מסכים כי יש לבטל לאלתר את הגבלות על רישיון הנהיגה של החייב. המנהל המיוחד בדעה כי הגבלה על רישיון הנהיגה של חייב על פי חוק ההוצאה לפועל הינה בלתי חוקית ונוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודינו של סעיף זה להתבטל.

ביום 17/4/2013 נתן כבוד השופט יעקב פרסקי את ההחלטה הבאה: "לאור נימוקי המנהל המיוחד, בתגובה שצורפה לבקשה, אני מורה כמבוקש על ביטול ההגבלות על חידוש רישיון הנהיגה כפי שהוטלו בתיק ההוצל"פ התלויים ועומדים כנגד החייב" (ההדגשות לא מופיעות בהחלטה המקורית, והוספו על ידי) [4].

התוצאה כי כבוד בית המשפט קבע, הלכה למעשה, כי הגבלת רישיון נהיגה בגין חוב כספי בהוצאה לפועל – אינה חוקית ומבוטלת לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

---

1. לפוסט בנושא חוסר היעילות של תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל [טרם פורסם ]
2. תצלום הבקשה (מספר 7 בתיק פשר 50043-01-12) כפי שהוגשה לבית המשפט.
3. תצלום התגובה כפי שהוגשה על ידי עו"ד אייל גונן לבית המשפט.
4. תצלום ההחלטה של כבוד השופט יעקב פרסקי.