קטגוריה: תקשורת

הילדים בבית ואי אפשר לשלוח אותם לסבים והסבתות – כי הם בגיל המסוכן. זה הזמן המסוכן ביותר לחיי המשפחה. הלחץ גדול יותר אם אחד או יותר מההורים נמצא בחופשה ללא תשלום כי מקום העבודה שלו נסגר.

הפתרון הוא כמובן הידברות. כללים פשוטים, המומלצים לכל משפחה וזוג – ומומלץ יותר בימים של קורונה. מצורף תבנית גיליון עזר למשפחה CoronaDays_Empty. היום ניתן לחבר כל מחשב נייד לטלווזיה גדולה. לקבוע זמן שבו יושבים כל המשפחה, לדוגמה בימי ראשון בערב בשעה 19:00. בשעה זו מתכנסים כל בני המשפחה, וקובעים לוח זמנים. הגיליון שצרפתי הינו רק הצעה, אפשר לעשות זאת עם מחברת שתיועד לכך. אבל הדגש הוא כי הפגישות יהיו קבועות, לפחות פעם בשבוע, וכן כי בפגישה זו ירשמו דברים. אני מודע לכך שזה נשמע מאוד פומפוזי ורשמי, אבל זה חלק מהעניין – לקחת ברצינות את חיי המשפחה שלכם, בייחוד בעתות משבר.

כללים לניהול הישיבות: לכבות כל מכשיר אלקטרוני או מסכים – שכל המשפחה תהיה נוכחת, נמצאת בתוך הפגישה – וכן, מותר ורצוי לקרוא לזה ישיבת משפחת XXX . מי שמכנס את הישיבה אבא/אמא/אח מסביר שעקב המצב הוחלט לקיים ישיבה יומית/שבועית (לדעתי ישיבה יומית תהפוך את העניין לניגוס, ומספיק פעם בשבוע לטעמי – אבל תלוי בכל משפחה ובאופי שלה) שבה נעלה הצעות לשיפור החיים (חשוב להתחיל מהחיובי) וכן הצעות לסדר וגם הערות/הארות. עכשיו יש לתת לכל בני המשפחה זכות דיבור, כן גם לילד בן ה-4 שכל מה שיגיד הוא שהאח הגדול יותר אכל לו את המעדן – זה גם חשוב, בעיקר לילד בן ה-4, וגם לשאר בני המשפחה שיבנו כי כולם ביחד בסיפור הזה.

מומלץ לבנות תוכנית שבועית, בה יש פעילות ושגרת חיים לכל אחד מימי השבוע. אפשר ורצוי לקבוע מדדים חיוביים, כמו איסוף כוכבים או כפתורים, לבני משפחה. לדוגמה כאשר אחד מבני המשפחה ממציא דרך חדשה לשחק משחק שמלהיב את כל בני המשפחה, או שהתנדב לבצע מטלה כי אחיו נרדם וכדומה. אחר כך אפשר יהיה לבצע חילופין בכפתורים או הכוכבים. מהשבוע השני ואילך אפשר ורצוי לדבר על השבוע שחלף ולתכנן את השבוע הבא.

בגיליון הוספתי גם נושא כספי, בייחוד אם המצב גורם לבעיות של תזרים מזומנים – רצוי לראות מה ההוצאות הקיימות, ואולי גם איפה אפשר לקצץ בהוצאות, עד שיתבהר המצב. אני מכיר את הביקורת שהורים יגידו שזה לא עניין לילדים, אבל אני חושב שדווקא שיתוף הילדים – לא בקטע של בהלה או תבהלת – אלא בקטע חישובי/כלכלי נטו יכול להיות שיעור טוב לחיים של הילדים. ניהול תקציב ביתי, זה משהו שמשום מה לא מלמדים בבית הספר – למרות שכל הילדים נתקלים בזה בבגרותם. זו הזדמנות טובה ללמוד וללמד איך מתנהל תקציב משפחה, על מה שמים דגש ומה ניתן לקצץ בעת כזו. בהחלט בענינים אלה, כמו גם בעיניני היגיינה – לא מדובר בדמקורטיה, אלא ההורים קובעים, אבל לדעתי הדינמיקה טובה יותר כאשר הילדים מבינים איך ומדוע ההחלטות התקבלו, וכן אפשר לתת לכולם קצת מקום "לקטר".

עוד רעיונות לימי הקורונה: להוסיף זמן תקשורת יומי, אפילו בווידאו, עם הסבים והסבתות – הם אולי בבידוד בעקבות הגיל, אבל אפשר ורצוי לשמור על קשר. אפשר לקבוע "פרויקטים" כמו לבנות משהו יחד, לצבוע חדר מסוים, או לעשות סדר בבויידם. את הפרויקטים מומלץ לפרק לשלבים ברי ביצוע, ולקבוע לכל שלב מי, איך ומתי מבצעים אותו. עוד רעיון לקבוע "פינה יומית" שבו אחד מבני המשפחה יביא מערכון/קריקטורה או משהו דומה לפני כל בני המשפחה – נגיד לפני ארוחת הצהרים.

לסיום פוסט זה אני רוצה להזכיר שהמצב לא נוח ולא נעים לכולם – ולכן רצוי לבנות מנגנון של גישור ויישוב מחלוקות. אפשר כחלק מהישיבה השבועית, או ישיבה נפרדת לצורך כך (ישיבה תכנון בימי ראשון, וישיבת הוצאת קיטור בימי חמישי). בישיבה זו לכל אחד תינתן הזדמנות להעלות בעיות או סוגיות שמפרעות לו (לשחרר קיטור). חשוב לתת לכל אחד את האפשרות לדבר. כדי שזה לא יהפוך למלחמה אפשר ורצוי  להשתמש במשחק שבו משתמשים מגשרים שנקרא שיקוף – שבו חבר המשפחה שאליו מכוונים הדברים – לא עונה, אלא מחויב להגיד במילים שלו מה נאמר. לדוגמה ד' טוען שמ' נמצאת יותר מדי זמן במקלחת בערב וגומרת לו את המים החמים. מ' לא מיד עונה "מה פתאום" אלא צריכה לשקף את מה ששמעה – אני מבינה שד' מגיע להתקלח אחרי ואין לו מים חמים. כאן זה המקום של הורה אחראי להציע הצעת מגשר. בסיום רושמים את ההסכמות.

זהו, תהיו בריאים ושנהיה "אחורי-זה".

הכותרת בוואלהNEWS זעקה:'ההורים למורה: "רוצה ללמד את הילדים שלנו? אל תיכנסי להריון"'. קריאת הכתבה מגלה שמורה שיתפה בפייסבוק בתחושות קשות שיש לה כנגד ההורים – ההורים, ביחוד אימהות, פנו למנהלת של המורה בדרישה כי לא תשבץ את המורה אלא אם תתחייב שלא להכנס להריון. ולאחר שהמנהלת סירבה מהסיבה שזה לא חוקי, פנו ההורים ישירות למורה.

נשמע מזעזע! כמה נורא, ובאמת התגובות לכתבה היו מזועזעות, איך אפשר? ודווקא אימהות? צללתי לכתבה ואפילו חטאתי בגלישה לעמוד הפייסבוק של המורה. אכן כשכריסה בין שינה שיתפה המורה בתחושה הקשות שלה. ליבי יצא אל המורה. אבל אז קראתי את אותה פניה שעוררה אצל המורה את התחושות הקשות:

"חייבת לעדכן אותך שהיום עדכנו אותנו בקבוצת ההורים שאת בהיריון וצריכה ללדת בספטמבר, עדכנתי את בני לגבי זה כי לא רציתי שישמע מאחרים, הבנתי שהורים אחרים סיפרו לילדיהם, והייתי כן שמחה אם היה שומע זאת ממך, אבל זה כבר אבוד. הייתי שמחה מאוד לדעת מה יקרה עם הכיתה בשנה הבאה. שוב מחנכת חדשה? אני מניחה שכן, כי את צריכה ללדת בספטמבר… האם יודעים מי זו תהיה? אני מקווה שאת מבינה את החשש, כי מכיתה א', כמעט בכל שנה יש להם מחנכת חדשה".

רגע אחד, מה באמת האמא הזו אומרת? לדעתי דווקא הבקשה של האמא הזו היא שהמורה כן תשאר. מההודעה הזו אפשר להבין כי הבן של האמא נקשר למחנכת והאמא רצתה שהיא תסביר לו שהיא "נוטשת" את הכיתה לא בגלל שהכיתה לא טובה, תחושה שאני מבין שיש לילדים בכיתה כי כל שנה מתחלפת מחנכת, אלא מסיבות רפואיות. לפי השאלות של האם, היא מעדיפה כי דווקא המורה הזו תשאר "שוב מחנכת חדשה?".

גישור בין הצדדים, ולא פרסום פוסטים בפייסבוק, יכול היה להביא את הצדדים למתווה פעולה שבו הכיתה (ההורים והילדים) שותפים לתהליך של חופשת הלידה של המורה, בעוד שהיא נשארת המחנכת אך את השיעורים מעבירות מורות אחרות עד חזרת המחנכת לכיתה. בתקופת חופשת הלידה, יכנס לשיעורי החינוך מורה או מורה שיודיעו בקול רם כי הם רק מחליפים. אולי אפילו שכל שעת חינוך תתחיל עם 10 דקות על עדכון מה מצב המחנכת של הכיתה והצאצא שלה. לא חייב להיות ברמת הגינקולוגיה ורפואת הילדים אלא משהו כמו להכין קופסה נעלים עם חריץ לתוכו ישלשל כל ילד הצעה לשמות אחד לבן ואחד לבת (בהנחה שהלידה היא לאחר תחילת החימודים) וכדומה.

גישור בין הצדדים היה יכול להפשיר את הכעס והעלבון, ואולי המורה, לקראת סוף חופשת הלידה שלה, אפילו תקפוץ לבקר את הכיתה באחד משיעורי החינוך. אני מניח שאז לא הייתה מתפרסמת כתבה, כי מי יקרא כתבה "כיתה שלמה מלווה את המחנכת בחופשת לידה".

מאחל למורה בהצלחה בלידה, והמון בריאות ונחת הן לה והן לצאצא שלה, ומאחל לכיתה שתמצא את האור והאושר. חופשה נעימה